דיור חליפי בגיל המבוגר - מחידושי שנות האלפיים 

דיור חליפי בגיל המבוגר - מחידושי שנות האלפיים

מאת: אברהם אלון, מומחה לאיכות חיים בגיל המבוגר

אדם יושב בביתו. מתבונן סביבו ונהנה ממראה עיניו. על הקירות תלויות תמונות שגורמות לו הנאה, החדרים מרוהטים לפי טעמו, הוילונות תואמים את האהוב עליו, השטיחים מוסיפים חום וצבע לחדר. בסך הכל מתאימה לו האמרה הידועה "ביתי הוא מבצרי".

השנים חולפות, והאדם שוב איננו צעיר כשהיה. הילוכו מתון ואיטי יותר, עיניו חדות פחות, שמיעתו כבדה יותר, וכל בריאותו הגופנית איתנה פחות.

שוב מתבונן הוא סביבו ועדיין נהנה ממראה עיניו: הבית הישן והטוב, שכה התרגל אליו מחבק אותו, אלא שחדרי הילדים כבר נעזבו, למעט בעת ביקור הנכדים, הגינה כבר אינה מטופחת כבעבר, העלייה במדרגות מכבידה במקצת ומדי פעם חולף בראשו הרהור 'האם ועד מתי אשאר בביתי?'.

בערך באמצע שנות החמישים של המאה העשרים נעשה ברור שהמין האנושי, בעיקר בארצות המפותחות, מאריך ימים יותר מאשר בעבר. תוחלת החיים שהלכה והתארכה, הצריכה ידע רפואי מקיף וייחודי בתופעות הזיקנה ומחלותיה, דבר שהיה מיותר באותן שנים בהן הלכו האנשים לעולמם בגיל 60 או 65.

כעבור עשרים שנה החלה בעצם ההיערכות ל"חיים ארוכים", כלומר לתקופה של עשרים או עשרים וחמש שנים אחרי היציאה לפנסיה, שבהן חי האדם את חייו המאוחרים. אז גם באה לעולם התפיסה של חיי איכות בגיל המבוגר והחיפוש אחר גורמי האושר בתקופת הקשישות והזיקנה.

אחת המגמות המעניינות התמקדה בשאלת מגוריו של האדם המבוגר: האם ראוי לו להישאר בביתו ובסביבתו "הטבעית" או שמא עדיף דווקא "דיור חליפי". טיפין טיפין החלו להתפתח חלופות שונות, שבאו לתת מענה על מצוקותיו, בעיותיו או חרדותיו של האיש המבוגר: הביטחון הפיזי, הפיקוח הרפואי, אמצעי הבטיחות החיוניים, מיצוי הפנאי, הסוגיה החברתית, הבדידות.

התפתח ויכוח ער ומעמיק, שנמשך עד היום, בשאלת הפתרון האופטימאלי למסגרת מגוריו של האדם המבוגר: הבית או דיור חליפי? הסביבה הטבעית או מסגרת מותאמת? מטפל אישי או מערכת תומכת משולבת?

מושבי הזקנים ובתי האבות של פעם לא התאימו עוד לדרישות החדשות, ובמקומם באו לעולם כפרי גימלאים, קהילות קשישים ודיור מוגן. כל אלה מציעים מגוון של אפשרויות בתחום הדיור החליפי.

כאשר בוחנים מקרוב את החלופות הללו ניתן לראות את הקונספט העומד מאחוריהן: דרכים ושיטות שמאפשרות התמודדות ממוקדת עם גורמי הדאגה, המועקה והטרדה של בני הגיל המבוגר.

זוהי תפיסת עולם חדשה ושונה, והמציאות הוכיחה שלא קל להבין אותה, להסתגל אליה, להפנים אותה ולחיות בתוכה. המעבר לדיור חלופי היה מהוסס ואיטי, אך ככל שאלה שחצו את קו הגיל המבוגר היו מתקדמים יותר ושמרנים פחות באופיים ובנורמות החיים שלהם, הלכה המגמה החדשה ופילסה לה מקום מכובד בתכנון שלהם לגבי השנים המאוחרות של חייהם.

היום, כשאנו כבר בסוף העשור הראשון של המאה העשרים ואחת, ניתן לראות שנבנתה נורמה חדשה התופסת את החיים המאוחרים באורח שונה. הראייה המובנת מאליה כביכול של הקשישים כמסוגרים בתוך עצמם, של מי שאינם מסוגלים ללמוד, נוטים לשכוח ושיחם עם הסביבה לקוי משהו, הולכת ונעלמת. שורה ארוכה של סטיגמות מתפוררת בהדרגה:

זקן הוא בהכרח עני או דל אמצעים. לא נכון!

הקשיש המעודכן הוא בעל אמצעים רבים יותר, כיוון ששקד על צבירתם לעת זיקנה. בשנים האחרונות חברות רבות כבר זיהו את הפוטנציאל הצרכני של פלח האוכלוסייה של גילאי 60 ומעלה והחלו לפתח מוצרים ייעודיים לפלח אוכלוסייה מבוגר בתחומי הטיפוח, הבריאות, המזון ועוד. בנוסף, ניתן לראות גם עלייה במספר בני הגיל השלישי היוצאים לחו"ל, על פי ההערכה ענף הנסיעות לגיל השלישי תופס כ- 13% מכלל היוצאים לחו"ל וכמעט 25% מהיוצאים בטיולים מאורגנים.

לזקן אין חשק מיני. לא נכון!

מחקרים מראים אחרת. שיער אפור וקמטים אינם מכבים את להבת התשוקה. בסקר שערך לאחרונה בקרב 26,000 בני 40 עד 80 מרחבי העולם, דיווחו כ-70% מהנשאלים שהם נהנים ממערכת יחסים מינית מספקת.

זקן אינו מסוגל ללמוד או לרכוש ידע חדש. לא נכון!

הקשיש החדש הוא משכיל יותר, הולך יותר לקורסים וללימודים אקדמאים למטרות העשרה ולא לשם לימוד מקצוע, גולש יותר באינטרנט, מתעניין יותר במחשבים, במקרים רבים אין לא שום "פחד מחשב". הולך יותר להצגות, קונצרטים ותערוכות (גם כי יש לו זמן וגם כי הוא רוצה להיות מעודכן).

זקן חייב להיות חולה או מוגבל גופנית. לא נכון!

קשישים נתפסים כחסרי יכולת ספורטיבית אך עובדה זו לא נכונה. אצל ה"קשיש העכשווי", המגמה של חדרי הכושר לגיל השלישי תופסת תאוצה. יותר ויותר מבוגרים מנצלים את הפנאי לשיפור הכושר.

זקן הוא בטלן או חי באפס מעשה. לא נכון!

הקשישים של היום הם פעלתניים, יש להם סדר יום עמוס, הם רוצים להספיק כמה שיותר, יותר חוגים, יותר העשרה, יותר פעילות עם נכדים, יותר נסיעות לחו"ל. לפי נתוני הלשכה לסטטיסטיקה שיעור המנהלים הבכירים בקרב בני 60 ומעלה גבוה מאשר בכלל האוכלוסייה ומגיע ל-9.3% לעומת 7.2% בהתאמה.

הזקן נראה מוזנח, לא מטופח, לעתים לא נקי. לא נכון!

במחקרים שפורסמו לאחרונה נמצא כי בני הגיל השלישי אינם אוהבים להגדיר עצמם כ"זקנים" ומשקיעים סכומים משמעותיים במוצרי טיפוח על מנת להיראות צעירים יותר.

הזקן אינו "מעכל" חידושים, בעיקר טכנולוגיים. לא נכון!

בני גיל הזהב צורכים טכנולוגיה בצורה מוגברת, אם טלוויזיה או אינטרנט. האינטרנט משרת צרכים שונים של האוכלוסייה הקשישה, בהם שמירת קשרים עם משפחה וידידים ושירותים רפואיים. המבוגרים אף עוסקים בנושאים פיננסיים באמצעות הרשת.

חייו של הזקן רדודים ודלי תוכן. לא נכון!

העלייה באיכות החיים בגיל השלישי, פינוי הזמן מטרדות היומיום, הטיפול בילדים והעבודה, כל אלה הופכים שעות רבות לשעות פנאי, המתמלאות בהעשרה ועיסוק בדברים שהם באמת אוהבים. מבוגרים רבים מגדירים תקופה זו כאחת התקופות המהנות בחייהם.

הזקן מתקשה לקיים תקשורת שוטפת עם בני הדור השלישי (נכדיו ונכדותיו). לא נכון!.

הטכנולוגיה הביאה לצמצום הפער בין הדורות, צ'טים וגלישה באינטרנט אינה מכשול בין הדורות כי אם מכנה משותף. הרצון של הזקן העכשווי להיות כל הזמן בעניינים ולהתעדכן דווקא מקרבת בין הנכדים לדור השלישי ומחזקת את הקשר.

בגיל המבוגר יש ירידה בקוגניטיביות. לא נכון!

זיקנה אינה מחלה ובניגוד למיתוסים רבים אינה בהכרח ירידה בקוגניטיביות. אמנם קיימת עם הגיל האטה בעיבוד אינפורמציה אך מאחר שהאדם המבוגר אינו מתמודד עם הצורך להתקבל למקום עבודה חדש או ללימודים גבוהים וההתמודדות שלו היא בעיקרה עם העולם המעשי, כי אז לירידה בתחום זה השפעה שולית בלבד, בעוד שלחוכמה ולאינטליגנציה הפרגמאטית חשיבות עליונה. תהליך ההזדקנות אינו גורם להרס המנגנונים הקוגניטיביים האחראים על הזיכרון באונות הקדמיות של המוח. המוח המזדקן יכול עדיין לתפקד ברמה גבוהה ולאפשר למבוגרים לחיות חיים פעילים, תוססים ועצמאיים.

עם כל הדימויים השגויים הללו מדרבן הדיור החליפי את דייריו להתמודד ונותן בידם את הכלים והאמצעים לכך.

הכותב, אברהם אלון, יועץ בכיר בחברת בובה, בעל תואר שני במינהל עסקים במגמת אסטרטגיה ושיווק, צבר ניסיון רב ומגוון בייעוץ לשיווק ולתפעול בתי דיור מוגן. חוקר ומומחה בסוגיות איכות החיים בגיל המבוגר